טיפול EMR

תמונה של מיכל שלזינגר

מיכל שלזינגר

רפואה סינית אינטגרטיבית, פסיכותרפיה, גוף נפש רוח.
אני מאמינה שריפוי אמיתי מבוסס על התייחסות הוליסטית לגוף ולנפש יחד. הטיפול הוא אמנות שמאגדת בתוכה מקצועיות

תמונה של מיכל שלזינגר

מיכל שלזינגר

רפואה סינית אינטגרטיבית, פסיכותרפיה, גוף נפש רוח.
אני מאמינה שריפוי אמיתי מבוסס על התייחסות הוליסטית לגוף ולנפש יחד. הטיפול הוא אמנות שמאגדת בתוכה מקצועיות

כשהעבר מפסיק לנהל את ההווה

לפעמים נדמה לנו שהזמן מרפא הכל. זה משפט יפה, כזה ששומעים בסרטים או קוראים בספרים, אבל כל מי שסוחב איתו משקע ישן יודע שזה לא מדויק. הזמן לא מרפא כאב שלא עבר עיבוד. מה שהזמן כן עושה, זה לעזור לנו לבנות סביב הכאב חומות של הרגלים, הימנעויות ותסריטים אוטומטיים שגוזלים מאיתנו המון אנרגיה. אנחנו ממשיכים לתפקד, הולכים לעבודה, מגדלים ילדים ומנהלים שיחות, אבל מבפנים משהו עדין נשאר תקוע בדיוק ברגע שבו מערכת העצבים שלנו הרגישה איום גדול מדי.

כשאנחנו חווים אירוע מציף, בין אם זו תאונה חדה ופתאומית ובין אם זה רצף של פגיעות חברתיות שקטות, המוח לא תמיד מצליח לתייג את החוויה כזיכרון ששייך לעבר. במקום שהחוויה תיסגר בספריית הזיכרונות הרגילים שלנו, כמו סיפור שקראנו וזוכרים את הפרטים שלו בלי להתרגש ממנו, היא נשארת טרייה וחיה במערכת העצבים. בכל פעם שמשהו בהווה מזכיר את מה שקרה אז, הגוף מגיב באותה רמת דריכות: דופק מהיר, כיווץ בגרון, שיתוק פנימי. כאן נכנסת לתמונה שיטת ה-EMR, שיטת טיפול בגירוי דו-צדדי.

איך המוח מעבד זיכרונות, ואיפה הוא נתקע

כשאנחנו ישנים, אנחנו עוברים שלב שנקרא שנת REM, שבו העיניים זזות במהירות מצד לצד מתחת לעפעפיים. יש בסיס מחקרי לכך שבשלב הזה המוח מעבד את מה שקרה לנו במהלך היום: הוא ממיין אירועים, רגשות ותחושות, ומחליט מה לשמור כמידע רלוונטי ואיך לחבר אותו לידע הקודם שלנו על העולם. זה הבסיס התאורטי (מודל ה-Adaptive Information Processing) שעליו נשענת שיטת ה-EMR, לא תיאור מוחלט של מה שקורה בכל מוח בכל רגע, אלא הסבר שמנחה את העבודה הטיפולית ושמתאים לחוויה הקלינית של מטופלים רבים.

כשאדם עובר חוויה קשה מדי, בין אם זו טראומה חד פעמית ובין אם מדובר ברצף אירועים כמו השפלה מתמשכת, מנגנון העיבוד הטבעי הזה קורס. זה כמו קובץ שנפגם באמצע ההורדה: הוא תופס מקום, הוא תוקע את המערכת, ואי אפשר לפתוח אותו כמו שצריך.

השיטה עושה דבר פשוט: היא מחזירה תנועות עיניים, או גירוי דו-צדדי אחר של שתי אונות המוח, אל שעות הערות, בתוך מרחב מוגן ומקצועי. תוך כדי הגירוי המודרך, המוח מקבל הזדמנות לגשת מחדש לאותו "קובץ תקוע", לעבד את התמונות, הקולות, התחושות הגופניות והאמונות שנצרבו בו, ולסגור את המעגל. הזיכרון לא נמחק, אבל העוצמה הרגשית והגופנית שלו יורדת משמעותית. הוא הופך מעצם תקועה בגרון לזיכרון שאפשר להביט בו בשלווה יחסית.

מהקליניקה: שלוש דוגמאות

הסיפורים הבאים מבוססים על מטופלים אמיתיים. השמות והפרטים המזהים שונו, והפרסום נעשה באישורם.

רוני, בת 25: המורה שרצתה להיעלם מאחורי השולחן

רוני הגיעה אליי בתחילת שנת לימודים. בחורה מבריקה ורגישה, שסיימה תואר בהצטיינות ונכנסה ללמד בבית ספר יסודי. על הנייר הכל היה מושלם. בפועל, כל כניסה לחדר המורים הצריכה ממנה מאבק פנימי: כפות ידיים מזיעות, דופק מהיר, תחושה שכולם בוחנים ושופטים אותה. הודעת וואטסאפ מתוחה מהורה הייתה משתקת אותה לשעות. היא חזרה הביתה מותשת וחשבה ברצינות לעזוב את המקצוע שאהבה.

כשחיפשנו את השורש, עלה זיכרון מחטיבת הביניים: רוני עמדה מול הכיתה, התבלבלה במילה, והמורה העירה הערה מקטינה שגרמה לכל הכיתה לצחוק. המחשבה שנצרבה בה אז הייתה "אני פגומה, אסור לי להיראות".

בטיפול עיבדנו את הזיכרון הזה בעזרת EMR. בהתחלה הגוף הגיב באותה צריבה מוכרת בגרון. ככל שהתקדמנו, מערכת העצבים שלה נרגעה, והמוח חיבר את האירוע להקשר הנכון שלו: זו הייתה ילדה מול מורה לא הוגנת, וזה לא אומר דבר על מי שהיא היום. במקביל התאמתי לה תמציות באך ממוקדות, בהן מימולוס לפחד המוגדר מהורים סמכותיים ולארץ' לביטחון עצמי ולציפיית כישלון, כדי לתמוך במערכת בין המפגשים.

אחרי כמה מפגשים רוני סיפרה על מפגש הורים סוער שבו הצליחה להישאר רגועה ולענות בביטחון, במקום להתפרק כמו שהייתה עושה בעבר.

דן, בן 30: החרם נגמר לפני שנים, אבל הילד עדיין מחוץ למעגל

דן הגיע אליי כאיש הייטק מצליח ועצמאי כלכלית, אבל מבודד רגשית. הוא נמנע מאירועים חברתיים בעבודה, ובכל פעם שקשר זוגי דרש חשיפה אישית, הוא מצא תירוץ לברוח.

בגיל 16 עבר דן חרם ממושך בתיכון, שבמהלכו חברים קרובים התעלמו ממנו כדי לא להסתבך עם מובילי החרם. הוא שרד, גדל, בנה קריירה, אבל חלק ממנו נשאר קפוא באותה תקופה.

שילבנו EMR עם עבודה עם חלקי האני. פגשנו יחד את "האיש המצליח והלוגי" של היום, ואת "הנער הפגוע בן ה-16" שהיה משוכנע שאם אנשים באמת יכירו אותו הם ידחו אותו. דרך תנועות העיניים אפשרנו לנער לפרוק את הבדידות ותחושת הבגידה, והמוח שלו הצליח לראות שהאשמה לא הייתה בו אלא בדינמיקה חברתית אכזרית. תמכנו בתהליך בתמצית כוכב בית לחם לטראומות ישנות, וווטר ויולט לאנשים שבנו חומות של בדידות וריחוק.

דן התחיל להצטרף לארוחות צהריים עם הצוות, יזם יציאות, ולראשונה מזה שנים הרשה לעצמו לצאת לדייטים בלי הפחד שיראו בו משהו מקולקל.

מרים, בת 45: כשנסיעה לסופר דורשת מבצע לוגיסטי שלם

מרים פנתה אליי מתוך תסכול ועייפות עמוקה. אימא לשלושה מתבגרים, אישה פעילה בכל תחום חוץ מאחד: היא לא נהגה. יותר מעשרים שנה בעלה הסיע אותה לכל מקום, וכשנעדר היא הייתה תלויה במוניות ובטובות אחרים. כל ניסיון לחשוב על עלייה לרכב הביא רעד ברגליים, קוצר נשימה ותחושה שעומד לקרות אסון.

בגיל 13 מרים הייתה מעורבת בתאונת דרכים קשה עם הוריה. אף אחד לא נפגע קשה, אבל קולות הריסוק, הריח והבהלה של אמה נצרבו בה עמוק, והמוח קישר בין ישיבה מאחורי ההגה לבין סכנת חיים.

עבדנו שלב אחר שלב על זיכרון התאונה: המראות, הרעש, הריח, התחושה הגופנית של החגורה הלוחצת. עם כל סבב גירוי, חלק מהבהלה הראשונית שקע, עד שהמוח הצליח להבחין בין אז לעכשיו. תמכנו בתהליך בתמצית רוק רוז לפאניקה המשתקת ובצ'רי פלאם לתחושת אובדן שליטה.

אחרי ארבעה מפגשים מרים ישבה לראשונה מזה שנים במושב הנהג עם המנוע פועל, בנשימה רגועה. משם עברנו לנסיעות קצרות ברחוב שקט, ותוך חודשיים היא נהגה לבד לסופרמרקט השכונתי.

למה שילוב בין השיטות עובד

אני לא מאמינה בפתרון שטחי, וגם לא בהתעקשות על שיטה אחת ומבודדת. אדם הוא מערכת שלמה: גוף, נפש, מחשבות וזיכרונות.

EMR פונה לרובד העצבי של המוח ופותח חסימות ישנות בעיבוד. פרחי באך פועלים בעדינות על התדר הרגשי, מספקים תמיכה בין המפגשים. עבודה עם חלקי האני מאפשרת להקשיב לחלק החרד או הנמנע במקום להילחם בו. הקשבה לתחושות הגוף מלווה את כל התהליך, כי הגוף זוכר מה שהשכל לפעמים מנסה לשכוח.

היתרון של הגישה הזו הוא שהיא לא דורשת שנים של דיבור וניתוח על הספה. אנחנו לא באים כדי לספר את הסיפור שוב ולהתבוסס בו, אלא להביט בו, לנטרל את המטען השלילי, ולהמשיך הלאה עם גב זקוף ונשימה חופשית.

למי זה מתאים

  • מי שמתמודד עם חרדה חברתית, פחד קהל, התקפי חרדה, או קושי לעמוד מול סמכות, הורים או מנהלים
  • מי שסוחב פגיעות ישנות, בדידות, דחייה חברתית או חרמות מתקופת הילדות והנעורים
  • טראומות ו-PTSD, בין אם ממקור חד פעמי ובין אם מצטבר
  • פוביות ממוקדות: פחד מנהיגה, מטיסות, מרופאי שיניים, ממקומות סגורים, או פחדים בריאותיים
  • מי שעבר תאונה, פציעה או משבר רפואי, ומאז הגוף נמצא בדריכות יתר, במתח מתמשך או בתחושת הצפה
  • תחושת תקיעות בדימוי העצמי: "אני לא מספיק טוב", "אין לי זכות מקום", צורך מרצה ובלתי פוסק

אם משהו מהסיפורים האלה נגע בך, אם הגוף שלך מזהה את הכיווץ המוכר הזה, את מוזמנת ליצור קשר ולעשות יחד את הצעד הראשון.

ממליצים

מאחורי כל טיפול עומד סיפור אישי של שינוי וצמיחה.
מוזמנים לקרוא מה מספרים המטופלים על הדרך שעברנו יחד.

צריכים התייעצות?
אני כאן בשבילכם.

השאירו פרטים לפגישת היכרות והכוונה עם מיכל שלזינגר

מרפאה:

רחוב מישר 29, ראש העין.