דאו
הרפואה הסינית התפתחה לצד פילוסופית הדאו העתיקה. הפירוש המילולי של "דאו" הוא "דרך" , אצל הדאואויסטים הכוונה היא ל"דרך העולם". התאוריה הדאואיסטית מסבירה כיצד מצייתות כל התופעות בעולם ל"דאו", לדרך מסויימת. על פי התאוריה הזו כל התופעות בעולם קשורות זו בזו, כל העולם הסובב אותנו ניתן להבנה כמכלול, אין אפשרות לנתח תופעות באופן מנותק זו מזו. על פי השקפת הדאו, מחלה או מצב בריאותי לא תקין שמופיע אצל אדם, מצביע על חוסר איזון וניתוק המכלול גוף-נפש מן האחדות הגדולה של היקום. היקום נמצא כל העת בזרימה בלתי פוסקת של התהוות והתכלות, התפשטות והתכווצות. מחלה, הינה מצב שבו החולה, נמצא מחוץ לשיווי המשקל הדינמי, המשתנה תדיר, של הטבע. החיים בהרמוניה עם הדאו נחשבו לעניין מרכזי, אם האדם רצה לשמור על בריאותו, על איכות חייו ולממש את מלוא הפוטנציאל הגלום בו בחייו.
יין יאנג
כדי להבין טוב יותר את הדאו, פיתחו הסינים שני מושגים המהווים את הבסיס לתיאוריה הסינית הרפואית: יין ויאנג. יין ויאנג הוא המודל המחשבתי החשוב ביותר העומד בבסיס הרפואה הסינית. בעזרת המודל ניתן להבין את הפיזיולוגיה, את הגורמים לתופעות של המחלות, את הפתולוגיה ואת שיטות הטיפול על פי הרפואה הסינית המסורתית המבוססת על הפילוסופיה הסינית. תורת היין והיאנג נזכרת לראשונה בספר התמורות (700 לפנה"ס). היין והיאנג אינם ניתנים להפרדה מן הדאו. היין והיאנג, מתבטאים בכל תחומי החיים, לא רק ברפואה, אלא גם בפוליטיקה, במדע, בסוציולוגיה, בפילוסופית הטבע, באסטרולוגיה, באמנות ובדת. מבחינה מילולית מסבירים את היין והיאנג כשני צידיו של הר. צד אחד הוא הצד שעליו מאירה השמש (יאנג) ואילו הצד השני נמצא בצל (יין). המילים יין ויאנג נגזרות למעשה מן המילים צל ואור.
יין ויאנג הם שני ההפכים המשלימים זה את זה, ותלויים זה בזה. היין מסמן אל החומר, או המים, היאנג לעומת זאת, מסמל את האנרגיה, או האש. תמיד יהיה מעט יין גם בשיא היאנג, ויהיה מעט יאנג גם בשיא היין. המושגים האלה הם מטאפורות המתארות כיצד תופעות בטבע מתבטאות זו לצד זו. כל דבר בעולם מכיל בתוכו מרכיב יין ומרכיב יאנג. היותו של דבר מסויים "יין" או "יאנג", נקבעת באופן יחסי לדבר אחר, שהוא פחות "ייני" או "יאנגי" ממנו. בעזרת שני הכוחות האלה אפשר להסביר כיצד התפתח היקום, ואת עקרונות הסדר השוררים בו על פי הדאואיזם. אין ליחס לתופעות היין והיאנג משמעות שלילית או חיובית. כפי שנאמר, בכל דבר ביקום, קיימים יין ויאנג. המצב האידיאלי הינו כאשר הם מאוזנים.
דוגמא לתופעות ייניות כפי שהן באות לידי ביטוי ביקום: ירח, לילה, חורף, קור, רטיבות, חושך, חבוי.
דוגמא לתופעות יאנגיות כפי שהן באות לידי ביטוי ביקום: שמש, יום, קיץ, חום, יובש, מואר, גלוי.
היאנג הוא הצד הפעיל, הזכרי, הרוחני. היין הוא הצד הסביל, הנקבי והחומרי. היום והלילה הן דוגמא לתופעות הטבע מחזוריות שתוארו במונחי יין ויאנג. היום נחשב לתופעה יאנגית משום שהוא בהיר, מואר באור שמש ובמהלכו מתרחשות תופעות אקטיביות רבות. הלילה נחשב לתופעה יינית משום שהוא אפל, מואר רק באורו המועט של הירח ופסיבי יותר במהותו. אף אחד משני הכוחות האלה, אינו יכול להתקיים בנפרד מבן זוגו. כל זמן שהם פועלים יחדיו בהרמוניה מתקיימים תהליכים חיוביים של התהוות. כאשר משהו בהרמוניה הזו משתבש, הסדר הטוב נפגע (מחלה, היא דוגמא לכך), ועלול להגיע למצב סופני (מוות), אם כוח אחד גובר על השני או נעלם.
מחלות היוצרות בגוף תופעות של חולשה וקור מוגדרות כמחלות ייניות, ואילו מחלות היוצרות בגוף תופעות של חום ונטיה לפעלתנות יתר, מוגדרות כמחלות יאנגיות. כפי שהוסבר קיימת דואליות בין יין ויאנג ולכן תתכנה מחלות שיופיע בהן בד בבד ביטוי ייני ויאנגי.
בין המינים הגבר נחשב יותר יאנגי והאשה יותר יינית, לגברים בדרך כלל חם יותר ומסת השריר בגופם גבוהה יותר, לעומתם הנשים סובלות יותר מקור, גופן מכיל יותר נוזלים, ובתקופת ההריון כמות הנוזלים גדלה מאוד ולכן ההריון נחשב כמצב מאוד ייני.
תופעות פיזיולוגיות לדוגמא המייצגות נטיה יינית:
נקבה, קור, דיבור שקט, ישנוניות, לחות בגוף, צבע שתן בהיר, העדפה למזונות ומשקאות מחממים, חיוורון, דופק איטי.
תופעות פיזיולוגיות לדוגמא המייצגות נטיה יאנגית: זכר, חום, דיבור בקול רם, צבע שתן צהוב וכהה, העדפת מזון ומשקאות קרים, אדמומיות, תשוקה מינית חזקה, חוסר מנוחה, עצבנות.
קוטביות היין והיאנג משמשת לסיווג האיברים הפנימיים בזוגות, כאשר לכל זוג יסוד משותף (= 5 האלמנטים). איברי היין הם האיברים בעלי המבנה המוצק יותר. הם מאחסנים את החומרים היקרים: את הג'ינג- יסוד החיים, הצ'י- האנרגיה, הדם ונוזלי הגוף. איברי היאנג נחשבים לאיברים החלולים. הם אחראים לההעברת והפשרת חומרי הגוף. בין כל זוג איברים מתקיימת תלות הדדית.
| יסוד | איבר יין | איבר יאנג |
| מים | כליות | שלפוחית שתן |
| עץ | כבד | כיס מרה |
| אש | לב | מעי דק |
| אדמה | טחול | קיבה |
| מתכת | ריאות | מעי גס |
באופן מעשי הדיקור במחטים מכוון להשגת איזון בין יין ויאנג. מכיוון שכאשר היין והיאנג מאוזנים קיימת הרמוניה ובריאות. הדיקור בנקודות השונות מחזק או מפזר את נוזלי הגוף (יין) והאנרגיה (יאנג). גם בין צמחי המרפא יש כאלה המחזקים ומגבירים את משק הנוזלים בגוף, לעומת כאלה אשר מפזרים- סופגים לחות או מגבירי השתנה, וצמחים אשר מחזקים את אנרגיית היין ומקררים את הגוף או כאלה שמחממים אותו ומגבירים את האנרגיה היאנגית שלו.
צ'י QI ומרידיאנים
היין והיאנג הם שני קטבים שביניהם זורמת אנרגיה. אנרגיה זו מכונה ברפואה הסינית "צ'י". המושג צ'י הינו מושג מרכזי ברפואה הסינית.
זהו הכוח הגורם לדברים להשתנות. הכוח שמסייע לגדילה ולהתפתחות, דמיון וחשיבה, זרימת הדם והומיאוסטזיס, מניעת מחלות ולוחמה בהן במידה שפלשו לגוף. במערב מכונה כוח זה בשם "אנרגיה", ויטאליות, או כוח החיים.
הצ'י הוא האנרגיה הבסיסית המניעה את כל התופעות בעולמנו. הצ'י קיים בכל אדם ובכל תופעה אפשרית עלי אדמות. לכל אדם צ'י שונה מזולתו בכמותו, באיכותו ובאופן הזרימה שלו. כשיש צ'י יש חיים, כשאין מספיק צ'י- אין תפקוד תקין של מערכות ואיברים, הגוף מאבד חומרים יקרים, אינו מעבד טוב את חומרי המזון, הדם אינו זורם כראוי, פתוגנים (גורמי מחלה) תוקפים את הגוף והוא אינו מצליח להתגונן בפניהם בהצלחה. הצ'י זורם בגופנו במערכת צינורות החוצים את הגוף לאורכו ולרוחבו ונקראים "מרידיאנים". איברי הגוף השונים ממוקמים על מסלולי המרידיאנים. כאשר הגוף במצב מאוזן, מסלולי המרידיאנים מניעים היטב את האנרגיות של האיברים הקשורים אליהם (צ'י האיבר). הרפואה הסינית מייחסת חשיבות רבה לזרימה תקינה וחלקה של הצ'י במרידיאנים. רמת הצ'י בגוף הינה אחד הגורמים המשמעותיים באבחון ובטיפול הרפואי. כאשר הצ'י של האדם נחלש גם זרימתו נחלשת והאדם מרגיש חולשה, וחוסר אנרגיה ועלול ללקות במחלות שונות. לעומת זאת, כאשר הצ'י אינו זורם בצורה חלקה נוצרות סטגנציות. האדם מרגיש "תקיעות" פיזית ו/או נפשית בחייו. אם נפגע האיזון בתפקוד האיבר, או המרידיאן, יתכן שיופיעו כאבים לכל אורך המרידיאן, או במקומות מסויימים בו, יתכנו גם תופעות כמו עצירות, תופעות קדם ויסתיות אצל נשים ובכלל תחושה כללית של תקיעות נפשית, האדם ירגיש כי הוא נעצר בדרך להשגת יעדים ואינו מצליח להניע תהליכים.
הצ'י מגיע משני מקורות עיקריים:
צ'י מולד (JING):
צ'י זה נוצר בעת המפגש הראשוני בין הזרע והביצית. הצ'י המולד עובר אלינו בתורשה מן ההורים ברגע ההפריה. הצ'י המולד תלוי במצב ההורים ובריאותם בזמן ההפריה, האם ההריון היה רצוי ובמצבה הנפשי והגופני של האם במהלך ההריון. הצ'י המולד נחשב לסופי ובלתי ניתן להוספה. הצ'י המולד קובע את המבנה הפיזיולוגי ורמת החיות (הויטליות) אצל כל אדם. הצ'י המולד מפקח על הפוריות, על התפתחות וגדילה, אחראי גם לגדילת העצמות, השיניים והשיער ולהתפתחות המוחית והמינית התקינה. הצ'י המולד שוכן בכליות והוא בעל השפעה מכרעת על חוסנו של הגוף. מבחינה מערבית ניתן להמשיל את הצ'י המולד למטען הגנטי (DNA) של כל אחד מאיתנו. בצ'י הזה טמון הפוטנציאל הבריאותי שלנו. חלקו יתבטא במהלך החיים וחלקו, בגלל סיבות שונות שביניהן אורח חיים ונסיבות החיים שלנו לא יבוא לידי ביטוי.
למשל, אדם שבמשפחתו נפוצה מחלת הסכרת, סיכוייו לפתח סכרת גבוהים. אך , אם יקפיד על אורח חיים מאוזן, יאכל מזון מתאים, ישמור על משקל תקין ויקפיד על ביצוע פעילות גופנית סדירה, יוכל לצמצם את סיכוייו לחלות במחלה, לדחות אותה לגילאים מאוחרים, או שאם בכל זאת היא תופיע , היא תהיה מתונה יחסית וניתנת לשליטה. לעומת זאת, אותו אדם שבמשפחתו הקרובה נטייה לפתח סכרת, אם יאכל כמויות גדולות של סוכר ופחמימות פשוטות, יפתח עודף משקל, לא יבצע פעילות גופנית, גדולים סיכוייו לחלות במחלה. המחלה עשויה להופיע אצלו בגיל צעיר יחסית ועם סיבוכים רבים.
חשוב לדעת כי כל אדם יכול להשפיע על הצ'י המולד שלו, לתחזק ולשמור עליו בעזרת אורח חיים מאוזן. כדי לשמור על הצ'י המולד חשוב גם להקפיד על המזון שאנו אוכלים, האוויר שאנו נושמים, ופעילות מנטלית חיובית ומרגיעה.
צ'י הנרכש לאחר הלידה:
אנו מקבלים צ'י מהאוויר שאנו נושמים, מהמזון שאנו אוכלים, ומהמגע והקשרים שלנו עם אחרים. את הצ'י הזה ניתן להוסיף ולהגדיל במשך כל ימי חיינו. מובן שעלינו לעשות את הבחירות הנכונות לגבי סוג המזון הנכנס אל פינו, סביבת המגורים שלנו מבחינת האוויר שמקיף אותנו, כמות וסוג הפעילות הגופנית שנבצע והאנשים המקיפים אותנו. לדוגמא, אם נבחר מזון המכיל צ'י, הגוף יצליח להפיק ממנו אנרגיה ואנו נתמלא חיוניות, נהיה בקו הבריאות ונשמור על משקל גוף תקין. לעומת זאת, אם נאכל מזון דל בצ'י, דוגמת ג'אנק פוד לסוגיו הרבים, הגוף לא ידע להתמודד היטב עם המזון וייצר מהמזון ליחה שתתבטא בסופו של דבר ברקמת שומן ובהשמנה.
אנו יכולים לשמור על הצ'י שיש לנו באמצעות:
הקפדה על תזונה נכונה- תזונה שתספק לגופנו צ'י ומונעת בזבוז צ'י. תזונה לא נכונה תגרום לגוף לבזבז צ'י לצורך העיבוד והעיכול. ניתן לחוש זאת לאחר שאוכלים ארוחה דשנה מדי מרכיבי מזון שאינם מזינים. במקום שנחוש מלאי אנרגיה, נחוש עייפות וצורך לנמנם. חשוב גם כי נזכור שמה שאנו מכניסים אל פינו מהווה את הבסיס לרקמות הגוף. התזונה היא הספק הכמעט יחיד של החומרים שמהם יורכב גופנו. כפי שאנו מקפידים לתדלק את מכוניתנו בדלק מתאים, כך חשוב שנקפיד "לתדלק" את גופנו במזון מתאים.
התעמלות ותרגילי נשימה- חשוב להקפיד ולבצע פעילות גופנית באופן קבוע ויומיומי על מנת לשמור על זרימה תקינה וחלקה של הצ'י במרידיאנים.
מנוחה ושינה- חשוב לשמור על איזון בין שעות עבודה ומנוחה. בעולם שבו אנו חיים אנשים נמצאים תדיר במרדף אחרי עוד פרוייקט ועוד משימה, פשוט שוכחים שגם לגוף שלנו יש דרישות. מספר שעות השינה האופטימלי לאדם הינו בין 6- 8 שעות. מתחת למספר זה הגוף יהיה פגיע יותר למחלות שונות וגם מספר גבוה ממספר זה אינו תקין.
טיפול מונע- חשוב לטפל בגופנו באופן קבוע כדי למנוע הופעתן של מחלות קשות. אנשים רבים בחברה המערבית נוטים להזניח את בריאותם ולהתעלם או להסתפק בטיפול סימפטומטי לבעיות בריאותיות שונות. לדוגמא: אנשים שסובלים שנים ארוכות מסינוסיטיס, אלרגיות, מיגרנות, בעיות עיכול שונות, כאבים במקומות שונים בגוף ועוד. חשוב לזכור כי כל בעיה כזו מרמזת על חוסר איזון עמוק יותר שאסור להתעלם ממנו. חשוב להתייחס לסימפטומים "קלים" לכאורה כאל תמרורי אזהרה. כל בעיה כזו אם לא תטופל בזמן תלך ותחמיר, בעיות רפואיות שמוזנחות אינן נפתרות, אלא מתגברות, מחמירות ומסתבכות. שימוש בכדורים נוגדי כאב, תכשירים מייבשי ליחה, וכדורים משלשלים הם טיפול סימפטומטי שאינו נותן מענה לשורש הבעיה.
יחסי מין במינון מתאים- לדעת עמי המזרח, עודף יחסי מין ושפיכת זרע אצל גברים (רק גברים!!) עלול לפגוע בצ'י. לכן במזרח הרחוק התפתחו שיטות שונות לקיום יחסי מין ללא שפיכה. למעשה ברפואה הסינית קיימות טבלאות מדוייקות המתייחסות לגילו ולמצבו הרפואי של הגבר וקובעות את מינון יחסי המין המותר לו.
דם
ברפואה הסינית המסורתית, בדומה לרפואה המערבית מייחסים לדם תפקיד בעל ערך רב. ההבדל בין הרפואה המערבית והסינית טמון בכך שברפואה המערבית מתואר הדם על פי מרכיביו ואילו הרפואה הסינית בוחנת את תפקידי הדם והסימפטומים הקשורים בו. על פי הפיזיולוגיה הסינית הדם נוצר ממזון שמספקת מערכת העיכול. לחמישה איברים יינים יש תפקיד וקשר חשוב ליצירת הדם וזרימתו התקינה:
הטחול – מהווה איבר עיכול עיקרי אצל הסינים. הטחול מייצר את החלק הנוזלי של הדם, מקביל ברפואה מערבית לנוזל הלימפתי.ואנרגיית הטחול היא גם זו האחראית לשמירת הדם בכליו.
הריאות – מספקות אנרגיה המניעה את הדם אל הלב ומזרימה אותו לכל הגוף.
הלב- "שליט הדם", מזרים את הדם בכל הגוף.
הכבד- "מחסן הדם", מתמלא בדם בשעת מנוחת הגוף. בלילה הדם מתנקז לכבד ושם הוא עובר ניקוי. גם מבחינה מערבית הכבד הוא מעין פילטר שמסנן ומנטרל את כל הרעלים הנכנסים לגוף.
הכליות – מאחסנות את הג'ינג, מתמצית הג'ינג נוצר מח העצם שהוא בית הייצור של הדם. מקביל ברפואה מערבית לתפיסה שמח העצם מייצר את כדוריות הדם האדומות.
על פי הרפואה הסינית לדם יש תפקידים חשובים שחלקם מקבילים גם לתפקידיו ברפואה המערבית:
- הדם משנע בגוף חומרי מזון וחומרים שונים ממקום למקום כדי להעבירם לאיזור המטרה שם הם אמורים לפעול ולהשפיע.
- הדם מסייע לנו לשמור על טמפרטורת גוף קבועה. אנשים הסובלים מחסר דם על פי רוב סובלים גם מקור.
- הדם מלחלח את הרקמות השונות. אנשים הסובלים מחסר דם נוטים לעור, שיער וציפורניים יבשים ומתפצלים.
- מעבר לתפקודים הפיזיולוגיים הסינים מדברים גם על הקשר שבין דם ונפש. הדם הוא משכנה של הנפש. איכותו של הדם, כמותו ואופן זרימתו משפיעים גם על מצבו הנפשי של האדם. בבעיות נפשיות רבות לדוגמא: חרדה,דכאון, בעיות שינה תהיה התייחסות לנוזל הדם באמצעות טיפול בדיקור , תזונה וצמחים.
- הדם מניע איברים ותפקודים רבים בגופנו, עוזר לנו לשמור על תנועת המפרקים וגמישותם, תנועת המעיים, זרימה חלקה של צ'י ומניעת כאבים שונים.
נוזלי גוף אחרים
שאר נוזלי הגוף (מלבד הדם) נקראים ג'ין-יה (jin-ye) והם נחלקים לשתי קבוצות עיקריות:
נוזלי ה- jin: זוהי קבוצת הנוזלים הדלילים ואליה שייכים: נוזלי הזיעה, הרוק, הליחה המימית והדמעות.
נוזלי ה- ye: זוהי קבוצת הנוזלים הסמיכים והצמיגיים המלחלחים את העור, את האיברים הפנימיים, המפרקים, את הקרומים השונים, את העצמות ואת מוח העצמות.
מחסור בנוזלים אלו מתבטא בתופעות יובש ולעיתים אף בכאב. לצורך טיפול בתופעות יובש משתמשים במזונות וצמחי מרפא מלחלחים, המסייעים להשיב את האיזון למשק הנוזלים בגוף.
איברים
האנטומיה הסינית מבוססת על תאורית היין והיאנג, ומחלקת את איברי הגוף בין שתי קבוצות עיקריות:
1. איברי יין- לב, כבד, ריאות, טחול, כליות ומעטפת הלב. אלו הם איברי ה- zang , או "האיברים המלאים". איברים אלו מלאים בצ'י, דם ונוזלי גוף שונים. הם מכילים את החומרים הטהורים שהתקבלו מאיברי היאנג.
2. איברי היאנג – מעי דק, כיס מרה, מעי גס, קיבה, שלפוחית שתן, שלושת המחממים. אלו הם איברי ה- fu, או "האיברים החלולים". איברים אלו אינם מכילים בתוכם חומרים באופן קבוע אלא מתמלאים ומתרוקנים כל העת. הם אחראיים למעבר מזון ומשקה ולעיכולם. את החומרים הטהורים המופקים בתהליכים השונים הם שולחים לשאר חלקי הגוף.
בשונה מן הרפואה המערבית ההתייחסות אל האיברים ברפואה סינית היא כאל מערכות האחראיות על תחומים ותפקודים רבים בגוף. חלק מן התפקודים מתבצע על ידי האיבר, אך חלק גדול מתבצע גם עלי ידי המרידיאן הנושא את האנרגיה של אותו איבר.
ניקח את הכבד כדוגמא. מבחינה מערבית וסינית יש לו תפקיד דומה בסינון רעלים הנכנסים אל הגוף. אך הרפואה הסינית מייחסת לו תפקידים נוספים. הכבד אחראי על זרימה תקינה של צ'י ודם בגוף. הכבד קשור גם לרגש הכעס והתסכול. כאשר הצ'י זורם בגוף ללא הפרעות, קל יהיה לאדם להחליט החלטות, ונפשו תהיה רגועה, והחלטית. לעומת זאת, מצב נפשי ורגשי קשה ומתמשך ישפיע על הכבד ועל מערכת העיכול. חסימה באנרגיית הכבד מתבטאת בכאב נפשי או פיזי, כאבי בטן וקיבה עצבנית. בנוסף, הכבד מאחסן בלילה את הדם, בזמן הזה הוא מנקה אותו. אנשים הסובלים ממחסור בשעות שינה, או שאינם ישנים היטב בשעות הלילה, הדבר יתבטא באיכות הדם שלהם. הכבד נפתח אל העיניים וכאשר קיימת הפרעה או פגיעה בתפקודו תהיינה הפרעות שונות בעיניים דוגמת יובש, דמעת, צריבה, אדמומיות וכו'. הכבד מתבטא גם בצבע הציפורניים ובצורתן. כאשר הכבד בריא הציפורניים תהינה מבריקות וורודות, חזקות ובריאות. כאשר הכבד אינו מקבל מספיק הזנה של דם הציפורניים תהיינה רכות, שבירות ומחורצות.
איברי היין נחשבים לפנימיים וחשובים יותר לקיום האורגניזם. איברי היאנג לעומת זאת, פחות חשובים. לכל איבר יש אספקט ייני, יאנגי ואנרגטי. על פי הסימפטומים שמציג הפציינט (בנוסף לאבחנות אחרות: דופק, לשון, אבחנת בטן ) מאבחן המטפל הסיני את מקור חוסר האיזון ועל פי האבחנה נקבעת אסטרטגיית הטיפול.. למשל:
חולשת יין של הכליות (kid yin deficiency)- מתאפיין בסחרחורות, צלצולים באוזניים, קשיי שינה, זכרון חלש, צמא, הזעות לילה, יובש בפה, חום בכפות ידיים ורגליים, נטיה לעצירות , כאבי גב תחתון.,
חולשת יאנג הכליות (kidney yang deficiency). תפקידה של האנרגיה היאנגית בכליות לחמם את הגוף, אם הכליות אינן מבצעות את תפקידן הדבר יתבטא ברתיעה מקור, חולשה וכאבים בברכיים , קור וכאב בגב, בעיות פריון, קרירות מינית ואימפוטנציה.
חולשת צ'י הכליות (kid qi deficiency) – כאב גב תחתון, שתן בהיר ומרובה או טפטופים מתמשכים, שפיכת זרע מהירה, הפרשות מהנרתיק.
חמשת האלמנטים
תאורית חמשת האלמנטים איננה עתיקה כמו זו של היין והיאנג. בניגוד לתיאורית היין והיאנג הדואליסטית, תיאורית חמשת האלמנטים מתארת תהליכים וזרימה. היא מספקת כלי עזר נוסף בפילוסופיה וברפואה הסינית, אשר מסייע להסביר ולהבין את תפקודי הגוף והנפש במקביל לתופעות ולחוקי הטבע. התאוריה התפתחה תוך התבוננות בסדרי הטבע, ומתוך ההבנה שהחוקים לפיהם פועלת המחזוריות בטבע, חלים גם על גוף האדם שהינו חלק מן הקוסמוס.באמצעות חמשת האלמנטים הגדירו הסינים ומיינו כמעט כל תופעה אפשרית בטבע ובחייו של האם: צבעים וקולות, טעמים וריחו, רגשות, אלקים, תקופות חיים הבנת הגישה של חמשת האלמנטים תורמת להסתכלות אחרת ולהבנה נוספת של תהליכי חיים.
בבסיס התאוריה נמצאות חמש איכויות יסוד הקיימות בכל תופעה מחזורית בטבע בכלל ובחיי האדם בפרט. חמש האיכויות הללו מיוצגות על ידי חמישה אלמנטים מן הטבע המסמלים תהליכים שונים,משלימים והמשכיים.
על פי המודל של חמשת האלמנטים, כל תהליך וכל תופעה עוברים חמישה שלבים התפתחותיים ומעגליים:
העץ- תופעות עולות, גדילה ונביטה, תפקודים אקטיביים, שינויים.
האש- תופעות פורחות, תהליכים המצויים בשיאם ועומדים לפני תהליך ירידה. עקרון ההתפשטות.
האדמה – הבשלה, יצירה. כמו כן מיקום ניטרלי בין התופעות והתהליכים השונים.
המתכת – תהליכים במצב של ירידה, קמילה, מוות וסיום.
המים – תהליכים רגועים העומדים בפני שינוי, מצבים של תרדמה, המתנה והתכנסות.
כל חמשת האלמנטים קיימים בכל אדם. אך, לכל אדם אלמנט מסויים אשר בולט יותר ועל פיו ניתן לאפיין את אישיותו. כשמאפיינים אדם כטיפוס מסויים, הכוונה היא שיש תכונות שבולטות אצלו יותר מאחרות ותכונות אחרות חלשות יותר.
העקרון החשוב ביותר הינו התנועה והשינוי- תפיסת הקוסמוס כולו כדינמי. הבנת הדינמיקה של הקוסמוס והתאמת חייהם של בני האדם לשינויים השונים החלים בו, תורמת לחיים בריאים ומאוזנים יותר של בני האדם.
כשאחד מן האלמנטים נחלש, או יוצא מאיזון, או שליטה של האלמנט המבקר אותו, הצ'י של האדם נפגע, חוסר האיזון הזה יתבטא בבריאותו הפיזית והנפשית של האדם. מטרתה של הרפואה הסינית לאזן בין האלמנטים השונים הקיימים בכל אדם.
כל אלמנט קשור לעונה מסויימת: המים קשורים לחורף, העץ לאביב, האש לקיץ, האדמה לסוף הקיץ והמתכת לסתיו. כל אלמנט מייצג תכונה אנושית מסויימת. זיהוי האלמנט הדומיננטי אצל הפרט מאפשר לאזן את האלמנטים שבקרבו כדי להביאו לבריאות טובה יותר.
טיפוסי עץ:
אדם המשתייך לאלמנט העץ יאופיין בדרך כלל בנטייה להיות גבוה, גרמי, רזה ושרירי. כתפיים רחבות יחסית. תנועות הגוף שלו תהיינה חדות, מהירות ופתאומיות.. מצב לא מאוזן יתבטא בחוסר גמישות פיזית וגופנית. זהו אלמנט הקשור לאביב, עונת הצמיחה הדינמית והפעילות הרבה בטבע. העץ אחראי לתחילת השינוי, וליכולתנו להתמודד עם שינוי. טיפוסי העץ יצירתיים מאוד ומוכשרים בתחומי האמנות והמדע. הם אנשי עבודה פיזית . כשאלמנט העץ נחלש אדם אינו מסוגל לעבור, או ליזום שינויים חיוניים. הכבד נחשב ל"גנרל" של איברי הגוף ואחראי על יכולת התכנון. טיפוסי עץ הם טיפוסים של מנהיגים. אוהבים לדעת מה קורה מסביב ולתכנן היטב את מעשיהם. אלו טיפוסים קפדנים כלפי עצמם וכלפי הסובבים במצב לא מאוזן , טיפוסי עץ יגלו חוסר סבלנות כאשר הדברים אינם פועלים על פי רצונם. לעיתים יגיבו בתסכול, כעס וצעקות. מבחינה גופנית הם נוטים יותר מאחרים לכאבי ראש ומיגרנות, תתכן נטיה לגמישות יתר במפרקים או דווקא נוקשות וגידים ורצועות קצרים יותר, אצל הנשים, כאבי מחזור ומתח קדם ווסתי.
טיפוסי אש: מבנה גוף מלא ונוטה להשמנה. פנים אדמדמות, ראש או סנטר מחודדים, שיער מועט, ידיים קטנות, דיבור והליכה מהירים. אינם אוהבים להתעסק בעניינים חומריים, טיפוסים חברותיים ,אוהבים לבלות בחברת אנשים, אוהבים מגע ותשומת לב, יוצרים קשרים בקלות ויודעים להעניק חום, טיפוסים עליזים, אוהבים יופי ואסטטיקה. במצב לא מאוזן, יהיה טיפוס האש נוטה לסגירות, עצוב, לא יחייך ויתרחק ממקומות הומים. מבחינה גופנית, נוטים לבעיות לב וכלי דם.
טיפוס אדמה: גוון פניהם כהה מעט. מבנה גופם עגול והם בעלי נטייה לפתח כרס. בדרך כלל יהיו בעלי ראשים גדולים ומרובעים, ירכיים חזקות, לסתות רחבות, קול עמוק והליכה קלה.. האיבר הדומיננטי אצלם הינו מערכת העיכול. הם אוהבים כל מה שקשור לאוכל. אלו אנשים ארציים המשרים בטחון על סביבתם. הם מצטיינים בטוב לב, נדיבות ובמזג נוח. הם שמרנים וחשוב להם במיוחד לשמור על קשרים משפחתיים וחברתיים. נוטים להיות "אימהיים" (גברים ונשים). נוטים להיות חסרי אמביציה. מבחינה גופנית, כאשר אינם מאוזנים יסבלו מחולשה של מערכת העיכול ונטייה לחולשת שרירים.
טיפוס מתכת: בעלי כתפיים מרובעות וישרות, גוף חזק, פנים משולשות, חיוורות יחסית. עיניים בורקות, ותנועה איטית ומחושבת.הם מדוייקים, שכלתנים ועקשנים. האיבר החזק אצלם הינו הריאות וקולם חזק וברור. הם בולטים בסביבתם החברתית והמקצועית כבעלי הגיון חד באופן יוצא דופן (כמתכת) ויכולת הניתוח הראציונלי שלהם גבוהה. הם בעלי עצמאות מחשבתית וכוח רצון חזק. הם קנאים לפרטיותם. מאוד נמשכים לתפקידי ניהול. מבחינה גופנית, כאשר אינם מאוזנים צפויות בעיות במערכת הנשימה והעור המעי הגס.
טיפוס מים: פנים סגלגלות, מבנה גוף עגלגל, עור רך ובהיר. אנשים נחמדים. מצטיינים במשא ומתן, נאמנים לחבריהם, מאוד רגישים ונוטים לרוחניות. כמו המים, גם הם זורמים בנחת ובעלי מזג רגוע .יכולים להיות אמביציוזים או קצת עצלנים. לעיתים חמקמקים ומסתוריים. האיבר הדומיננטי של טיפוסי המים הינו הכליות וחולשה אנרגטית של הכליות תפגע בכוח הרצון שלהם ועשויה להתבטא גם בפחדנות. מבחינה גופנית: נקודות כוח ותורפה, השלד ועמוד השדרה, מערכת השתן והמין.
רפואה סינית מסורתית (TCM)
רפואה סינית מסורתית קיימת כבר למעלה מ- 4000 שנה. זוהי שיטה רפואית כוללנית בעלת עקרונות אבחנתיים וטיפוליים.
הרפואה הסינית המסורתית רואה את הגוף כאורגניזם שלם שבתוכו זורמת מערכת מרידיאנים (ערוצי אנרגיה) שמקשרת בין האיברים השונים, הצ'י (אנרגיית החיים), דם, נוזלי גוף, שרירים, עצמות, גידים והעור.
הרפואה הסינית מתבססת על האמונה כי בריאות הגוף קשורה לאיזון שבין היין והיאנג. תאורית היין והיאנג מהווה את הבסיס לגישה ההוליסטית של הרפואה הסינית המסורתית למצבי בריאות וחולי . גישה זו נותנת פתרונות מעשיים כיצד לשמור על הבריאות באופן מניעתי וכיצד לטפל במצבי חולי.
מטרתה של הרפואה הסינית לטפל בשורש הבעיה הרפואית בניגוד לרפואה המערבית המתמקדת בטיפול סימפטומטי בבעיות בריאות. לכן, הרפואה הסינית שמה דגש על התלות שבין גוף ונפש ולכן האבחנה והטיפול תמיד יתמקדו בשניהם.
דיקור (אקופונקטורה)
אחת מן השיטות הפופולריות והיעילות ביותר של הרפואה הסינית. דיקור סיני הינה טכניקה עתיקה לאיזון אנרגטי של האדם. על פי המודל של הרפואה הסינית בגוף קיימת מערכת של תעלות מרידיאנים (=תעלות אנרגיה) ובה זורם הצ'י (אנרגיית החיים).. על הגוף קיימות מאות נקודות דיקור שברובן ממוקמות על מסלולי זרימת המרידיאנים. מיקום הנקודות אינו אקראי והוא נקבע בהתאם ליכולתה של כל נקודה להניע ולהזרים אנרגיה במסלול המרידיאן שעליו היא קבועה. הדיקור בנקודות הדיקור מניע אנרגיה במקומות שונים בגוף ושולח מסרים לאיברים שונים כמו בלוטת האנדוקרין והמוח, אלה בתגובה מפרישים הורמונים שונים וביניהם אנדומורפינים (משככי כאב טבעיים) וחומרים נוספים שעוזרים לגוף לרפא את עצמו, למנוע מחלות ולשפר את תפקוד הגוף והנפש.
המחטים הן מחטים סטריליות, חד פעמיות ודקיקות. הדיקור אינו כואב. התחושות האופייניות בזמן הדיקור: עקצוץ, זרימה, תחושת כבדות, פעימה ועוד.
טיפול בתזונה סינית
תזונה נכונה היא חלק בלתי נפרד מן התהליך הטיפולי ומאורח חייו של אדם. על פי הרפואה הסינית במרידיאנים (ערוצי האנרגיה) זורם צ'י (אנרגיית החיים). כמות הצ'י ואיכותו קובעת את מצב בריאותו הגופנית והנפשית של הפרט. איכות וכמות הצ'י מושפעות מגורמים רבים וביניהם תזונה שמהווה נדבך חשוב ומרכזי ביותר.
ייעוץ תזונתי מערבי מתייחס בעיקר לערכם הקלורי של מזונות ולאיכות המזון על פי מרכיביו: אבות המזון, ויטמינים, מינרלים, סיבים תזונתיים.
נקודת המבט של הרפואה הסינית היא הוליסטית. היא רואה את המזון כשלם ובודקת את תרומתו האנרגטית. הרפואה הסינית בודקת את השפעתו של המזון על הגוף. השפעת המזון נבדקת במצבי בריאות וחולי, בעונות השנה השונות וכו'.
תזונה הסינית לוקחת בחשבון את אופיו האנרגטי של האדם. האם הוא סובל מחום/קור, יובש/לחות , האם הוא טיפוס אנרגטי/ חסר אנרגיה וכיו"ב.
על פי המודל של הרפואה הסינית לכל סינדרום בריאותי יש רשימת מזונות מומלצים שצריכתם תיטיב את מצבו של המטופל ומאידך, רשימת מזונות שרצוי להמנע מהם.
למשל: אשה בגיל המעבר הסובלת מגלי חום, עדיף שתמנע מצריכת מזונות שהאנרגטיקה שלהם מחממת, כמו: חילבה, קנמון, קפאין. או אדם הסובל משלשולים מימיים על רקע קור, מומלץ שימנע מאכילת מזונות שהאנרגטיקה שלהם מקררת כמו: אבטיח, מנטה, מוצרי חלב. לכן, כל מטופל מקבל המלצות תזונה אישיות שיסייעו לו להגיע לאיזון.
תזונה נכונה מסייעת לבעיות משקל, לטיפול בבעיות עיכול, כאבים, עייפות ותשישות, בעיות עור, זיהומים חוזרים, מערכת חיסונית חלשה, מצבי רוח ומצבים נפשיים,מחלות פנימיות, משפרת סימפטומים של אי נוחות בזמן הריון ולאחר לידה.
טווינא – הפיזיותרפיה הסינית
העיסוי הסיני המסורתי נקרא טווינא, משמעות המילה- "דחיפה ומשיכה".
הטווינא הינה שיטת טיפול עתיקה שניתן למצוא לה עדויות מלפני כ- 3000 שנה. השיטה החלה את דרכה כשיטה להתמודדות והתגברות על מחלות וכאבים שונים באמצעות מגע.
כבר בספר "הרפואה הפנימית של הקיסר הצהוב" , שזהו הספר הבסיסי לכל שיטות הרפואה הסינית, מוזכרת טכניקת הטווינא. הטיפול בטווינא מבוסס על העקרונות ועל הפילוסופיה של הרפואה הסינית המסורתית. כיום המטפלים נעזרים גם בידע רב של אנטומיה ופיזיולוגיה, מתחום הרפואה המערבית. כיום הטווינא תופסת מקום מרכזי ביותר בין שאר טיפולי המגע.
הטווינא משמשת לטיפול בכאבי גב, צוואר, זרועות , רגליים, כאבי ראש ומיגרנות, סיאטיקה, בלט או פריצת דיסק, דלקות מפרקים, כתף קפואה, מרפק טניס, כאבי ברכיים, פציאליס, שרירים תפוסים באופן כללי כתוצאה ממתח, כאבי מחזור, מיגרנות, בעיות עיכול ועוד.
הטיפול בטווינא מתבסס כיתר ענפי הרפואה הסינית על מערכת המרידיאנים והעיסוי מתבצע לאורך מרידיאנים המעורבים בבעיה. כאשר המטופל סובל מכאב אקוטי/ או אי נוחות רבה במקום מסויים המטפל יבחר לטפל דרך איזורים מרוחקים בגוף שהינם בעלי השפעה על האיזור הדואב.
הטיפול מתבצע על ידי לחיצות, מתיחות, משיכות ורוטציות שתפקידן להניע ולפתוח את המפרקים ולהגדיל את טווח התנועה שלהם.
העיסוי בטווינא מתבצע על גבי בגדים.
– במה שונה הטווינא מפיזיותרפיה מערבית ובמה יתרונה?
הפיזיותרפיה המערבית כחלק מן הרפואה המערבית היא קרה ומנוכרת, מאבחנת ומטפלת בעיקר באמצעות מכשירים חשמליים, הטיפול בטווינא לעומת זאת מתבסס בעיקר על מגע אנושי.
– בנוסף יתרונה של הטווינא נובע מכך שהאבחנה והטיפול נשענים על העקרונות של הרפואה הסינית המסורתית. במצבים רבים בהם לרפואה המערבית אין מענה לסיבה בגינה הופיעו הסימפטומים, המטפל ברפואה סינית מאבחן ונותן מענה למצוקתו של המטופל על פי העקרונות של הרפואה הסינית.
הרבולוגיה סינית- צמחי מרפא
תורת צמחי המרפא הסינים התפתחה מתוך המסורת והתרבות העתיקה של סין. רפואת הצמחים צברה נסיון אמפירי של אלפי שנים.
הידע והשליטה בצמחי מרפא סיניים הינם כלי רב עוצמה לטיפול במגוון רחב של מחלות, החל מהצטננות אקוטית ועד לאיזון תופעות הלוואי השליליות של טיפולים מערביים, דוגמת טיפולי פריון, לחץ דם ועוד.
חלק מצמחי המרפא הסיניים הינם מזונות ותבלינים מוכרים לכולנו ; למשל , קינמון, הל, זנגוויל (ג'ינגר ) וחלקם פחות ידועים.
האמנות המיוחדת של השימוש בצמחי מרפא סיניים הינה היכולת להרכיב לכל מטופל את הפורמולה (המרקחת) המתאימה לו. כמו חייט התופר חליפה על פי הזמנה. מרקחת מורכבת בדרך כלל מתערובת של 10-15 צמחים שונים.
מטרת השימוש העיקרית בצמחי מרפא היא לעודד את פעילות הריפוי הטבעיים של הגוף.
סגולות המרפא של הצמחים מוגדרות באמצעות המאפיינים העיקריים: טעמים, טמפרטורות ותחום המרידיאנים עליהם הם משפיעים בגוף.
התאמת המאפיינים של צמחי המרפא לתופעות המחלה ולנתוניו האישיים של המטופל היא העיקרון המנחה של רפואת הצמחים.
בתרופות מערביות נעשה שימוש בחומרים פעילים מאוד חזקים, כיוון שהם מופקים ממיצוי רק של החלקים הפעילים. ברפואת צמחים לעומת זאת נעשה שימוש בכל חלקי הצמח, כך שאחוז החומר הפעיל הוא כפי שהוא מופיע בצורתו המקורית בטבע. לכן, פעילותם של הצמחים עדינה ומאוזנת יותר בגוף.
