תוספי תזונה - רפואה אורתומולקולרית
תזונה נכונה על פי ההגדרה היא תזונה המספקת לאדם את כל מרכיבי המזון השונים (נוטריינטים) שגופו זקוק להם כחומרי בניה והפקת אנרגיה. חומרים אלו מזינים את התהליכים השונים המתרחשים בגוף ואמורים לאפשר תפקוד בריא של הגוף.
אבות המזון: פחמימות, חלבונים ושומנים לא תמיד נצרכים בכמויות וביחסים המתאימים והבריאים לצורך הזנה ושמירת הבריאות
בנוסף לאבות המזון עלינו לצרוך גם כמות מספקת של ויטמינים ומינרלים.
עד לפני לא מעט שנים, וגם כיום חלק מהציבור שוגה לחשוב כי תזונה מגוונת מאפשרת לגוף לקבל את כל החומרים שלהם הוא זקוק.
לצערי, זוהי הנחה שגויה ורחוקה מאוד מן המציאות הבריאותית של מרבית המטופלים שאותם אני פוגשת יומיום במרפאה שלי וגם אני לצערי איני יוצאת דופן.
א. מרבית האנשים אינם צורכים מזון מגוון מספיק אם מסיבות של טעמים מסוימים ואם מסיבות של חוסר נגישות, זמן , חוסר ידע , גישות תזונתיות מגוונות ועוד.
ב. כידוע המזון שאנו צורכים כיום אינו דומה כלל וכלל למה שצרכו הורינו אפילו לפני כמה עשרות שנים. המזון היום מרוסס באופן גורף ושאינו דומה לאף תקופה מקבילה בהיסטוריה של המין האנושי.
ג. האדמות מעובדות מאוד ולכן ישנם מינרלים וויטמינים שכבר כמעט ולא ניתן להשיג דרך תזונה. לפחות לא בכמות המספקת לצורך שמירת הבריאות במקרה הפשוט ולצורך החלמה מבעיה רפואית במקרה המורכב יותר.
ד. המים עוברים תהליך של התפלה ולכן חסרים בהם מינרלים רבים, מינרל המגנזיום הינו דוגמא ידועה.
ה. ישנם ויטמינים שמאוד קשה לספוג אותם מן המזון בגלל חסר אנזימטי אצל חלק מן האנשים, לדוגמה B 12. גם בקרב אוכלוסית אוכלי הבשר רבים אינם מקבלים את הרמה המספקת, או שאינם סופגים.
מכל הסיבות שהזכרתי, תוספי תזונה הפכו למאוד מקובלים בתרבות הבריאות המערבית.
חוסר במרכיבי תזונה מסוימים מוביל למחלות חלקן מחלות כרוניות ומחלות שמקצרות את תוחלת החיים.
גם בקרב הרופאים שבעבר התנגדו למתן ויטמינים חל שינוי עצום בעקבות הידע שקיים היום על הסכנות שבמחסור בויטמינים ומינרלים.
בתוך הרפואה האורתומולקולרית נכללים גם צמחים, פטריות, ועוד חומרים טבעיים.
ישנם תוספים ידועים יותר ויש ידועים פחות שרק בקרב הציבור המקצועי קיים ידע מדויק אודותיהם.
בין התכשירים הידועים:
ויטמינים:
ויטמין A,ויטמין D, B12 ,ויטמין C, ויטמיני B, חומצה פולית,
מינרלים:
מגנזיום, סידן, ברזל, אבץ
צמחי מרפא שונים: סמבוק, אכיניציאה, קמומיל,
אצות: ספירולינה, כלורלה,
פטריות טיפוליות: ריישי, אגריקוס, קורדיספס.
ועוד אלפי חומרים טובים ומועילים.
אתן דוגמה מתכשירי הכורכום שמשמשים לטיפול בדלקתיות.
הכורכום היה ידוע מזה אלפי שנים בקרב המטפלים ברפואה איורוודית בהודו.
בהודו שימש הכורכום כחלק מתבשיל הקארי.
הכורכום נכנס למערב הרבה יותר מאוחר, קודם כמובן כתבלין ובהמשך התבררו גם סגולותיו הטיפוליות, כנוגד דלקת עוצמתי.
אחד מהסינדרומים המשמעותיים שפוגעים בבריאות הינו סינדרום הדלקת. הטענה היא כי כל מחלה מתחילה בדלקת, שיבוש של תהליך חיסוני בגוף.
הכורכום נקרא TUMERIC.
תבלין הצמח מקנה טעם מעניין לתבשילים אבל לצורך טיפול ואיזון בריאותי תיבול האוכל לבדו, לא יספק את התוצאה הרצויה.
מצוי בהרבה תערובות תבלינים. גראם מסאלה, חוויג’ ועוד.
קשה לזהות מתי התבלין נקי ומתי לא.
מחיר הכורכום כל הזמן העולה. בגלל הדרישה והצריכה הגדולה.
לכן גם חלק מן הסוחרים מדללים אותו על מנת להוזיל עלויות.
בכורכום יש גם בטא קרוטן, ויטמין C וחומרים מעכבי חמצון.
הוא משתייך לנוגדי חמצון מסוג פוליפנולים. הנותנים לצמח את צבעו הצהוב.
הפוליפנול הידוע ביותר הוא כורכומין.
בניגוד לתרופות מערביות ששם ממצים רק את החומר הפעיל ולכן התופעות לוואי כל כך חמורות ועם הזמן נוצרת החמרה בבעיה ופגיעה במערכות שונות בגוף.
בתוך צמח הכורכום מתקיימת מערכת יחסים מסוימת, חומרים שונים במינונים שונים שבאופן טבעי נמצאים ביחד.
גדולתה של רפואת תוספי התזונה, היא השימוש במיצויים טבעיים ששומרים על היחסים הנכונים של החומרים השונים כפי שהם מצויים בטבע.
שמירה על מערכת יחסים טבעית ומאוזנת זו בתוך תמציות הצמחים,ואופן הפקת הויטמינים והמינרלים היא אחת התכונות הנפלאות של הרפואה הטבעית.
מסיבה זו החומרים זמינים לגוף ומצומצמת למינימום הסכנה לתופעות לוואי וסיבוכים.
כמובן שיש לפנות למטפל שיש לו ידע בתחום וידע להתאים את תוספי התזונה המדויקים על פי תרופות שנוטל המטופל ומצבו הבריאותי.
ישנה משמעות של דיוק במינונים מותאמים אישית לכל מטופל על פי משקל, מצב בריאותי, בעיה רפואית ותרופות ותוספים שהוא כבר נוטל.
בזכות נהירת הציבור לעולם הרפואה הטבעית, כיום קיימים מאות ואלפי מחקרים על תוספי תזונה רבים.
בעקבות מחקרים רבים שנעשו קיימת כבר סטנדרטיזציה ותקנים מחמירים לגבי כמויות החומרים הפעילים שיש בתוספים האיכותיים שעליהם אני ממליצה למטופלים שלי, למי מותר לתת, ומתי להימנע.
