מהעומס לדיוק: טיפול משולב בצעיר עם הפרעת קשב ADHD, סטרס כרוני והתארגנות הפוכה
כיצד טיפול גוף-נפש יכול לשנות חיים ולהחזיר אדם לצירו
מאת: מיכל שלזינגר – פסיכותרפיה אינטגרטיבית, רפואה סינית ופרחי באך
הערה: הפרטים בסיפור המקרה שונו על מנת לשמור על פרטיות המטופל.
הסיפור שמאחורי הפנים
יש רגעים שבהם אתה מסתכל על צעיר ורואה בו את כל הפוטנציאל העצום שמחכה לקבל ביטוי, אבל משהו פשוט לא נותן לו לפרוח. הם נראים "מבולגנים" בעיני העולם, קמים מאוחר, דוחים משימות, מאחרים לכל מקום, שוכחים דברים חשובים. חלק מהאנשים חושבים שהם פשוט עצלנים או חסרי מוטיבציה. אבל האמת הרבה יותר מורכבת.
מאחורי כל "צעיר מבולגן" כזה מסתתר לעיתים סיפור של מאבק יומיומי, של מוח שעובד אחרת, של מערכת עצבים שמגיבה לעולם בצורה מיוחדת. והכי חשוב – מסתתר שם אדם שרק מחכה למישהו שיבין אותו באמת וייתן לו את הכלים הנכונים לפרוח.
כשי' הגיע לחדר הטיפולים
ככה בדיוק הגיע אליי י', בן 22, סטודנט לתואר ראשון באוניברסיטה , סמסטר א. אימו התקשרה ,קולה מלא דאגה: "הוא ילד מבריק, רגיש מאוד, מוכשר – אבל הוא פשוט לא מצליח להתפקד. יש לו ADHD (הפרעת קשב וריכוז) שאובחן מגיל צעיר, אבל משהו פה לא עובד. החיים שלו הפוכים לגמרי."
באותו יום שבת בצהריים, י' הגיע למפגש הראשון. כמובן – מאוחר ב-25 דקות. הוא נכנס מתנשף, שיער פרוע, עיניים עייפות אבל חדות. התיישב מולי והתחיל לשפוך:
"אני חי בסרט של כאוס. אני מתכנן, כותב רשימות, קובע יעדים – ובסוף הכל קורס. אני לא ישן עד 4 בבוקר, הראש שלי פועל במלא מהירות, מחשבות על מחשבות. אחר כך אני קם ב-2 בצהריים, מרגיש אשם, ומתחיל את אותו מעגל שוב."
הוא סיפר על הבוקר שלו: "התכוונתי לקום ב-8, להכין ארוחת בוקר נורמלית, ללכת לסידור ניירות באוניברסיטה. במקום זה קמתי ב-1:30, שתיתי קפה על רגל אחת, רצתי לאוטובוס ופספסתי אותו. הגעתי לאוניברסיטה כשהמשרדים כבר נסגרו."
החיים בצבעי כאוס
במפגשים הבאים, י' תיאר לי את המציאות שלו בפירוט. כל יום היה מלא אתגרים שנראו פשוטים לכל אדם אחר, אבל מולו הפכו להרים:
בוקר טיפוסי: המעורר מצלצל ב-8:00. י' מכבה אותו, אומר לעצמו "עוד 10 דקות", ופוקח עיניים שוב ב-11:30. מרגיש אשם, מתלבש בזריזות, שוכח לאכול, יוצא מהבית רעב ומתוח. באוטובוס הוא כבר מרגיש שהיום איבד את המסגרת שלו.
פגישות חברתיות: חבר מזמין אותו ל-8 בערב. ב-7:30 י' מתחיל לחוש חרדה. "ואם אני לא אהיה מעניין? ואם אני אגיד משהו לא נכון?" הוא מתקשר ומבטל ברגע האחרון. אחר כך מרגיש בדיד ואשם.
משימות לימודיות: יש לו עבודה שצריך להגיש בעוד שבוע. הוא מתכנן לעבוד עליה כל יום קצת. במקום זה, הוא נכנס לרשתות חברתיות "לרק 10 דקות", ושלוש שעות אחר כך הוא עדיין גולל באינסטגרם. העבודה נשארת ללילה האחרון, כתובה בפאניקה ובלי ריכוז.
קשרים משפחתיים: ההורים שואלים "איך הלכו הלימודים היום?" – הוא יודע שהם דואגים, אבל השאלה הופכת אותו למגונן. "הכל בסדר", הוא אומר, ונסגר בחדר שלו.
כשהגוף מדבר – מה שהרפואה הסינית מלמדת אותנו
בגישה שלי, אני לא מפרידה בין הנפש לגוף. הם מערכת אחת. כשי' תיאר את התסמינים שלו, הבנתי שמדובר לא רק בנושא פסיכולוגי. הגוף שלו היה במצב של לחץ כרוני.
בבדיקת הדופק והלשון לפי הרפואה הסינית, זיהיתי חסר באנרגיית הכליות (שאחראית על הוויטליות וכוח הרצון), וחוסר איזון בלב (שאחראי על השקט הנפשי והריכוז). הדופק שלו היה מהיר ודק, מה שמעיד על מתח פנימי ועייפות עמוקה יחד.
"בואו נבדוק גם מה קורה מהצד הביוכימי", הצעתי. עשינו בדיקות דם מקיפות. התוצאות לא הפתיעו אותי: חוסר בברזל, רמות ויטמין D נמוכות מאוד, חוסר B12, ורמות סוכר לא יציבות. כל אלה פוגעים ישירות בריכוז, במצב הרוח ובאנרגיה.
התוכנית: טיפול שלא מפספס כלום
בניתי עבור י' תוכנת טיפול משולבת שכללה מספר שכבות:
השכבה הפסיכולוגית
עבדנו עם טכניקות פוקוסינג – ללמוד להקשיב לגוף, לזהות איפה מתרכז הלחץ ואיך הוא מרגיש. י' גילה שלפני כל משימה גדולה הוא חש כיווץ בבטן ולחץ בחזה. "זה כאילו הגוף שלי אומר לי 'תברח' לפני שאני בכלל מתחיל לחשוב על זה", הוא אמר.
למדנו יחד טכניקות נשימה פשוטות שעוזרות להרגיע את המערכת העצבית ברגעים כאלה. במקום לברוח, הוא למד לעצור, לנשום, ולתת למערכת להתאפס.
פרחי באך – תמיכה עדינה ועמוקה
בחרתי עבור י' שילוב של פרחי באך שמטפלים בדפוסים שזיהינו:
- Impatiens עבור הרגשה שהזמן אוזל והכל דחוף
- White Chestnut עבור המחשבות הרצות שלא נותנות לו לישון
- Larch לחיזוק הביטחון העצמי
- Elm כשמרגיש מוצף מכל מה שהוא צריך לעשות
"אחרי ימיים עם הפרחים", סיפר לי, "הרגשתי כאילו יש פחות רעש בראש. לא שהכל נפתר, אבל יש איזה מרווח נשימה."
הרפואה הסינית – איזון אנרגטי
התחלנו עם טיפולי דיקור עדינים שמטרתם לחזק את אנרגיית הכליות ולהרגיע את הלב. במקביל נתתי לו נוסחה צמחית מותאמת שכללה צמחים לחיזוק ואיזון "האדמה", "האש" וה"מים", או במילים אחרות מערכת העיכול והספיגה, הלב והכליות.
התזונה – יסוד שלא אפשר להתעלם ממנו
בניתי עבורו תפריט מותאם אישית שלוקח בחשבון את החסרים שזוהו בבדיקות:
בין השאר היו חסרים מקבוצת B
מגנזיום
ויטמין D
ועוד…
וכן התאמתי לו תזונה שיוכל לשלב בסדר היום שלו. ארוחות מזינות וטעימות שיסייעו לו
גם בחיזוק פיזי וגם באיזון רגשי, כאלו שבהן לא תהיינה "נפילות" של סוכר שמשפיעות על רמת הריכוז, העייפות והעצבנות.
נקודות מפנה – השינויים הקטנים שעשו הבדל גדול
השבוע השלישי: י' הצליח לקום שלושה ימים רצופים ב-9:00. "זה נשמע פתטי", הוא אמר, "אבל הרגשתי כאילו כבשתי את האוורסט."
החודש השני: הוא התקשר לחבר שלא דיבר איתו חודשיים, התנצל על הביטולים, ויצא איתו לבירה. "זה היה הערב הכי טוב שהיה לי הרבה זמן."
החודש השלישי: י' הגיש עבודה אוניברסיטאית יומיים לפני המועד. "לא האמנתי שזה יכול לקרות", הוא צחק.
החודש הרביעי: הוא סיפר שבסוף השבוע הוריו אמרו לו "אתה נראה כל כך שקט ובטוח בעצמך לאחרונה." זה היה הרגע שבו הבין שהשינוי לא רק פנימי – אנשים סביבו מרגישים את זה.
הפגישה על אורח חיים בריא – כי נפש בריאה בגוף בריא
באחת הפגישות הקדשנו זמן גם לעבור על תוצאות בדיקות הדם החדשות ולראות איך השיפורים בתזונה משפיעים על כל המערכת. רמות הברזל עלו, הויטמין D חזר לטווח הנורמלי, והכי חשוב – הוא דיווח על יציבות ברמות האנרגיה במהלך היום.
"פעם הייתי מתרסק ב-3 אחר הצהריים ונזקק לקפה שלישי", הוא סיפר. "עכשיו יש לי אנרגיה יציבה עד הערב."
דיברנו על הקשר בין בריאות פיזית ונפשית. איך השינה האיכותית משפיעה על הסבלנות והריכוז, איך תזונה מאוזנת תומכת ביציבות רגשית, ואיך פעילות גופנית קלה (התחלנו עם הליכה של 20 דקות ביום) משפרת את מצב הרוח ואת הביטחון העצמי.
הוספנו לשגרה שלו גם תרגול יוגה קל פעמיים בשבוע – לא כי הוא "חייב", אלא כי הוא התחיל להרגיש כמה זה עוזר לו להתחבר לגוף ולנשמה שלו.
אחרי חצי שנה – מבט לאחור
כשי' הגיע למפגש האחרון שלנו, הוא הגיע בזמן. למעשה, הוא הגיע חמש דקות מוקדם. הוא התיישב מולי, נראה רגוע ובטוח, והתחיל לספר:
"אני עדיין אותו אדם. אני עדיין עם ADHD, אני עדיין צריך להזכיר לעצמי דברים, אני עדיין לפעמים דוחה משימות. אבל המשהו השתנה בתוכי. יש לי כלים. יש לי ביטחון שגם אם אני נכשל, אני יודע איך לחזור ל CENTER שלי.
הוא סיפר שהוא התחיל שנת לימודים ראשונה באוניברסיטה, הכיר חברים חדשים, ובקצב שלו מתקדם בקורסים. "זה לא מושלם", הוא אמר בחיוך, "אבל זה שלי."
מה למדתי מי' – ומה כולנו יכולים ללמוד
העבודה עם י' הזכירה לי שוב איך טיפול אמיתי לא יכול להיות חד-ממדי. לא מספיק "רק לדבר", לא מספיק "רק תרופות", לא מספיק "רק תזונה". האדם הוא מערכת מורכבת של גוף, נפש, אנרגיה וקשרים – וכדי לעזור באמת, צריך לטפל בכל השכבות.
הגישה המשולבת שלי – פסיכותרפיה, רפואה סינית ופרחי באך – מאפשרת לגעת בכל הרבדים האלה בעדינות ובכבוד לקצב הטבעי של האדם.
הסיפור של י' מזכיר לנו גם שלפעמים מה שנראה כ"עצלות" או "חוסר מוטיבציה" הוא למעשה זעקה של מערכת עצבים עייפה, של גוף שחסרים לו חומרי גלם בסיסיים, של נפש שלא קיבלה את הכלים הנכונים להתמודד עם העולם.
וכשאנחנו ניגשים לטיפול בסבלנות, בהבנה ובמבט שלם – קסמים יכולים לקרות. לא קסמים של "פתאום הכל מושלם", אלא הקסם האמיתי של אדם שמוצא את הדרך שלו, בקצב שלו, למקום שבו הוא יכול לפרוח.
אם הסיפור הזה מדבר אליכם ואתם מרגישים שאתם או מישהו שאתם אוהבים יכול להפיק תועלת מטיפול משולב כזה, אני כאן. לפעמים כל מה שאנחנו צריכים זה מישהו שיראה אותנו באמת, יבין את המורכבות שלנו, ויעזור לנו לבנות את הכלים הנכונים לחיים שלנו.
